<h1>כל בו סימן קמ"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
מעשה באחד שקנה טבעת מחבירו על מנת להחזירו אחרי קדושין שיקדש את אשתו ולא יתן לה פחות מאשר קנה ממנו. ודן ה"ר שמואל מאיורא שאין הקדושי' כלום. וראי' מקדושין בכולהו קנו לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין. בכולהו קנו פי' מתנה על מנת להחזיר לבד מאשה. ואף על פי שיש להקל לחלק קצת דהכא אם תחזור האש' למוכ' הטבעת יחזיר לה המעות. ויש לדמותו [קידושין ח' ע"ב] לקדשה במשכון דאחרים דמקודשת מ"מ זהו באומר לה דוקא שהוא משכון ונתקדשה בשביל כל שוויו יחזיר לה ומהני כמו שיראין דלא צריכין שומא מ"מ הסכימו הרבני' לפסול הקדושין. ומורה ה"ר יחיאל ור' יצחק ור' נתנאל והרב שי"ן דודאנ"ט שצריך לחזור ולברך ברכת ארוסין ולכתוב כתובה אחרת שהכתובה הראשונה מוקדמת. וגם ברכות ראשונות אינן כלום שלא היו הקדושין חשובין וגם חופה אחרת צריך. וה"ר שניאו' ב"ר שניאור אומ' שאין צריך לחזור ולברך ארוסי' ונשואין רק לקדש בפני עדי' דברכו' ראשונות שעשו לקדושין ראשונ' מועילי' מידי דהוה אקטנה שהשיאו' אחיה ואמה שלא מצינו שיצטרך כשתגדל לחזור ולברך ברכ' ארוסין ונשואין רק לקד' ואין ביאתם אסור' כמו שפיר' השר וגם כי בכתוב' ראשונ' מאחר שהקנהו לה.
<h2>דף ט.</h2>
אם קדשה בטבעת סתם כדרך מנהג העולם ואח"כ נמצא שאינו של זהב או של כסף או של נחושת אמר הר"מ שהקדושין פסולין. אלא אם אמר הרי את מקודשת לי בטבעת זאת כמה ששוה אפילו אינו שוה אלא פרוטה שלכך נהגו העולם לומר לעדי קדושין בשעת קדושין טבעת זו שוה פרוטה בטוב בפני האשה שאף אם תהיה מנחש' אין זו טענ' משכבר הודיעו לה.
<h2>דף יב.</h2>
השקל עולה ד' דינר והדינר מעה והמעה משקל ט"ז שעורות.
